ממה אנחנו באמת בורחים כשאנחנו טסים לחו"ל בפסח?

בחודש אפריל, בו חל חג הפסח, יעברו כמיליון וחצי נוסעים בשדה התעופה. איך קרה שפסח, החג הכי משפחתי, התהפך במרוצת השנים לחבילת נופש יוקרתית בחו"ל? למה בשביל ליהנות ו"לנשום קצת אוויר" אנחנו צריכים לברוח מהכול ומכולם? האם כאשר אנחנו מסתובבים אי שם בחו"ל בין הזרים, אנחנו בורחים מהזהות המכבידה שלנו, בורחים מהבית, מרגישים משוחררים ועצמאיים?

הפרדוקס הוא שמצד אחד אנחנו מרגישים שבסך הכל טוב פה בארץ (בכל זאת מקום 11 במדד האושר הבינלאומי) ויש לנו הכל, ומצד שני אנחנו לא סובלים להיות כאן. אז מה באמת חסר לנו? רק יחסים טובים בינינו. האגו הישראלי חסר הרסן, והשנאה שמורגשת בכל מקום – בכבישים, בתור בסופר, בעבודה, הם שמקלקלים את חיינו.

חג הפסח מסמל את היציאה מהשעבוד לאגואיזם של עצמי, שרוצה לבלוע את כל העולם לתועלתו ולהנאתו האישית – לחירות במצב של חיבור ואהבה, כך מסבירה חכמת הקבלה. לשם כך עלינו להרגיש ולהכיר בכך, שאנחנו נמצאים תחת שליטת האגו. כמו להיות נתונים תחת שליטת פרעה במצרים שמעביד וממרר את חיי עם ישראל, כך בתוכנו נמצא כוח רע שהורס כל חלקה טובה וגורם לפירוד ושנאה. מהאגו שלנו אי אפשר לברוח לחופשה חלומית בזנזיבר. אפשר לברוח ממנו רק כשמסכימים שאי אפשר להמשיך להתקיים בצורה הנוכחית, שחייבים שינוי.

חג פסח הוא חג לידת עם ישראל, אם השנה נסכים להתעלות מעל האגו שלנו, ונרצה להרגיש ולחיות כמו עם אחד שביסודו עומד הכלל "ואהבת לרעך כמוך", כמו משפחה אחת שבה כולם רצויים ואהובים, נרגיש מיד כוח חיובי שממלא את חיינו בשמחה, ביטחון וחום.